אני מתלבטת כבר זמן רב ( מתחילת הקורס שלנו... )מדוע צריך להשתמש בכל כך הרבה כלים- וויקי , פורום, בלוג. לכלים אלה כמעט אותו תפקיד בקורס - כתיבת שאלות, תהיות, תובנות, התיחסיות לדברי עמיתים...

אז מה החשיבות בשימוש בכל הכלים הללו מדוע לא נוכל להסתפק למשל בפורום הלימודי?

אתמול הערב קראתי "להנאתי" את מאמרו של גבעון (1996) בנושא אפיון כלים פתוחים. גבעון מעלה נקודה מעניינת במאמרו שמסבירה מדוע יש צורך להשתמש בכל הכלים הללו בקורס:

" מסתבר שאי אפשר להסתפק בהסבר מילולי של שימוש בכלי, ולכן כבר מנקודת מבט זו יש צורך בהתנסות ישירה
של השימוש בו. כל מי שלמד לרכוב על אופניים מכיר את התהליך הזה. ...

אם מרחב השימושים מגוון מאוד ופתוח להוספות, כלומר לחידושים קשה גם להגדיר מתי הגיע הלומד לדרגת
שליטה בכלי...
הנסיון המתמשך השימוש בכלים אלה הוא תנאי הכרחי לפיתוח מיומנות השימוש בכלי.

כשמדובר בכלים חדשים יחסית, כרוך תהליך למידת השימוש בהם גם בגילוי שימושים חדשים. יתרה מזו, ייתכן
אפילו שהיעד הסופי הרצוי של הכשרה רצינית בשימוש בכלים שכאלה חייב להיות מצב, שבו מוכיח הלומד לעצמו
שהוא מסוגל לגלות בעצמו שמושים חדשים בכלי... רק אז הוא יכול לעמוד על טיבו וטבעו של כלי."

(גבעון, י.,1996 , איפיון הכלים הפתוחים. בתוך: מברך, ז. וחטיבה, נ.
(עורכות),המחשב בבית הספר, ירושלים, הוצאת שוקן, ע' 39-60 )

בבית הספר שבו אני מלמדת נעשה לפני חמש שנים נסיון לבצע שינוי בצורת הלימוד ומעבר לכיתות ממוחשבות ולפעילות מתוקשבת..
בפרויקט כל שכבת כיתות ח' (4 כיתות ) למדה בסביבה מתוקשבת את מרבית תחומי הלימוד , רוב הזמן. לכל תלמיד היתה עמדת מחשב אישית וזו סביבת הלימוד שלו. סביבת לימוד זו אפשרה גם עבודה מרחוק ( מהבית ), ניתן להיכנס היה מכל מחשב, בכל מקום, באמצעות האינטרנט למערכת הכוננים והתיקיות של בית הספר.דרך אתר בית הספר באמצאות הסיסמא .
בפרוייקט השתתפו כ90 תלמידים ו17 מורים. המטרה והחזון היה לאפשר לכל תלמידי חטיבת הביניים שנה אחת של לימוד בסביבה מתוקשבת ולכן במשך כ5 שנים כל שכבת ח למדה בדרך זו.
תחומי הלימוד שנלמדו מחשבים : היסטוריה, גיאוגרפיה, "סימנים" (מקצוע רב תחומי המשלב ספרות מקרא ומחשבת ישראל), מדעים (השתתפות בפרויקט אקולוגיקה מבית מט"ח), אנגלית (בחלק מהרמות ), ערבית ( הכיתה אחת) , מתמטיקה ( באופן חלקי משום שתכני הלימוד לא בתאימו להוראה מתוקשבת).
לפרוייקט לפי דעתי היו הצלחות אך הן חלקייות מאוד. אומנם כל תלמידי השכבה שיפרו באופן משמעותי את המיומנויות שלהם בעבודה במחשב. חומרי הלימוד והעזר האישיים, נשמרו בצורה מאורגנת ומאובטחת בתיקיות אישיות ונגישות הן בבית הספר והן בבית, או מכל מחשב אחר. המורים נדרשו לחדש את כל חומרי ההוראה ולהפוך אותם לרלוונטיים יותר, עם חשיבה מיוחדת על הערך המוסף שלהם כחומרי הוראה מתוקשבים, בפועל החידוש היה בעיקר הדפסת החומרים . תלמידים ענו על דפי עבודה במחשב במכום בכתב. חלק מהפעילויות החדשות שילב חיפוש באינטרנט הפניות למקורות שונים ברשת , לפעילויות ולסימולציות.אך לא היה שינוי בדרכי ההוראה בעיקבות המעבר לסביבת לימוד חדשה.

הורגש שינוי ביחס למרחב ולזמן של הלמידה. המרחב והזמן הפכו גמישים יותר ומתאימים יותר לצרכיהם ולנטיותיהם האישיות של כל חניך ושל כל מורה. תלמידים ומורים קיימו תקשורת גם מעבר לשעות הלימודים והמשיכו את שהותחל בכיתה ,בפורום ובדוא"ל, ודרך אתר בית הספר.
במעמדו של המורה חל שנוי מסויים, בהגדרת תפקידו הוא איננו יותר בעל הידע אלא המנחה והמתווך. בפועל לתלמידים היה קשה יותר לקבל את ההגדרה, ולפעול בגישה קונסרוקטיביסטית וגם לחלק גדול מהמורים היה קושי לשנות את דרכי ההוראה ולהתאימם לגישה זו.

בסופו של דבר הפרוייקט לא הצליח וחזרנו לשיטות המסורתיות. בית הספר סבל מבעיות תקציביות לא היתה לנו תמיכה תקציבית בתחום ההוראה המתוקשבת. דבר שפגע בתחזוקת הציוד בהדרכת המורים ובפיתוח הפדגוגיה המתוקשבת .