האם אפשר להגדיר את הבלוג שלי - בלוג

סלנט טוען כי בבלוג אמיתי הבלוגר יפרסם רשימות קצרות עם קישורים לאתרים מענייני אותו שהוא מצא ובנוסף לקישור לאתרים יצרף אליו את פרשנותו האישית והמיקצועית। !१११११११!
להלן הקישור : בלוגים- הז'נר שהולידה תרבות האינטרנט והקשר לחינוך.

האם הבלוג מתאים לי?

הכתיבה בקורס מאלצת אותי להשתמש ולכתוב בבלוג। לכאורה הכתיבה חשובה לרפלקציה אישית על הנעשה ומתרחש בקורס ועל תהליך הלמידה האישי והתובנות שאני לומדת । הפועל הדבר לא קרה הבלוג הווה עבורי עול ואילוץ। אני לא נהנת מהכתיבה בו והפוסטים שאני כותבת ברוב המקרים עולים בעיקר כדי לבצע את הנדרש במסגרת המטלות। יתכן כי אם הייתי מתחילה את הקורס שוב הייתי מתיחסת לבלוג אחרת ולדרך הלמידה שלי בצורה שונה । היום במבט לאחור יכול הבלוג להוות עבורי סביבה שבה אני יכולה לסכם ולכתוב את עיקרי הדברים התובנות ההתלבטיות שלי והמחשבות בהתאם לרצף הנושאים הנלמדים। לנהל מעין מחברת אישית। אכן , מחברת או יומן אישי החשוף לכל קורא।
וזה מביא אותי לחשיבה איך אני יכולה להשתמש בכלי הכיתה । פתיחת הלוג שלי כמורה עבור התלמידים יכול להוות סביבה טובה לקשר אירגון הלמידה וגם מקום להצגה של משימות । כל תלמיד בכיתה ינהל גם הוא בלוג שיהווה עבורו מחברת אישית לסיכום החומר, פתרון משימות ורפלקציה אישית।
השאלה העיקרית שעולה לי היא: איך מציגים את סביבת העבודה הזו לתלמיד ואילו הוראות והנחיות יש לתת כדי שהסביבה אכן תשרת אותו את המורה ואת הכיתה בצורה הטובה ביותר?

שיעור אינטרוויז

ביום שלישי השתתפתי בפעם הראשונה בשיעור ווירטואלי חי במערכת האינטרוויז। הרגשתי מאוד לא טוב עם התנסות זו । במהלך השיעור התיאשתי , שאלתי האם השיעור יוקלט כי חשוב לי לשמוע ולדעת מהם התכנים שבהם דנו , והתנתקתי מהשיעור।

הקצב איטי להחריד! יותר מדי זמן מבוזבז בניסיונות ליצור קשר עם המשתתפים, ואת אלה ששמעו איכות השידור היתה גרועה, שמעו חזק מדי או לא שמעו בכלל, הדברים נקטעו באמצע...
אני מבינה שזו הזדמנות לקשר בין כל המשתתפים ,הרחוקים והקרובים , ונילי।
אני מודעת לחשיבות של ההתנסות וגם התנסות ו"חשיפה" לתקלות תורמת במובנים מסויימים ללמידה ।
אני לא מרגישה שניתרמתי במפגש זה וחבל.

להתקדם או לדרוך במקום...

איך משכנעים מנהל בית ספר שסביבה אינטראקטיבית למורה חיונית להוראה ולמידה טובים יותר.
אני מוצאת את עצמי פעמים רבות קוטעת את רצף השיעורים או מתכננת את השיעור בצורה לפעמים מעוותת רק בגלל שהאמצעים הטכנולוגים לא נמצאים בכיתה .
צוות מורים בבית הספר שלי מנסה להוביל מהלך של שכנוע המנהל בדבר נחיצות הציוד לשיעור - מקרן וחיבור למחשב בעמדת המורה. הזמנו לבית הספר צוות של מט"ח שתומך במורים לכל בית ספר ולכל מורה יש סביבת עבודה ממוחשבת ומתוקשבת , הם מעניקים תמיכה הדרכות.

אני בטוחה שכדי להכניס את הטכנולוגיה לכיתה צריך אורך רוח והמון סבלנות. כבר התנסנו בעבר בפרויקט שלא הצליח וזה מובן שהמנהל מפחד להשקיע ומפחד שאחרים לא ירצו לשתף פעולה. אבל אי אפשר להשאר מאחור בגלל הפחד. חייבים להתקדם.

התנסות הכתיבה בפורום

כבר יותר משבועיים אני נמצאת בפורום בתפוז שנקרא "קלאב פוט" 9 ימים אני כותבת באופן די פעיל. אני חשה מעורבות רגשית עמוקה. התחלתי בהתייחסות אופטימית, אך כדי לעורר דיון העלתי שאלות שקשורות גם למצבי ברפואי העכשיו. השאלות שלי התיחסו לדברים שאני בדרך כלל לא משתפת בהם אחרים. בפורום היה לי מאוד נוח. המשתתפים יודעים על מה אני מדברת.
העלתי שאלות די קשות כדי לעורר דיון. קשה לי מאוד עם העניין , השאלות די פסימיות הן מעוררות רגשות גם אצלי וגם אצל המשתתפים האחרים. בחרתי להציג את חצי הכוס הריקה. למרות שאני מאמינה בחצי השני . אני מאוד אופטימית , רואה את חצי הכוס המלאה. מודה כל בוקר שאני הולכת על שתי רגלי ועם השאר כבר נסתדר.
אני שוקלת להתוודות על התרגיל שעשיתי. ההורים בפורום זקוקים לחיזוק וחיזוק .

אני מתלבטת כבר זמן רב ( מתחילת הקורס שלנו... )מדוע צריך להשתמש בכל כך הרבה כלים- וויקי , פורום, בלוג. לכלים אלה כמעט אותו תפקיד בקורס - כתיבת שאלות, תהיות, תובנות, התיחסיות לדברי עמיתים...

אז מה החשיבות בשימוש בכל הכלים הללו מדוע לא נוכל להסתפק למשל בפורום הלימודי?

אתמול הערב קראתי "להנאתי" את מאמרו של גבעון (1996) בנושא אפיון כלים פתוחים. גבעון מעלה נקודה מעניינת במאמרו שמסבירה מדוע יש צורך להשתמש בכל הכלים הללו בקורס:

" מסתבר שאי אפשר להסתפק בהסבר מילולי של שימוש בכלי, ולכן כבר מנקודת מבט זו יש צורך בהתנסות ישירה
של השימוש בו. כל מי שלמד לרכוב על אופניים מכיר את התהליך הזה. ...

אם מרחב השימושים מגוון מאוד ופתוח להוספות, כלומר לחידושים קשה גם להגדיר מתי הגיע הלומד לדרגת
שליטה בכלי...
הנסיון המתמשך השימוש בכלים אלה הוא תנאי הכרחי לפיתוח מיומנות השימוש בכלי.

כשמדובר בכלים חדשים יחסית, כרוך תהליך למידת השימוש בהם גם בגילוי שימושים חדשים. יתרה מזו, ייתכן
אפילו שהיעד הסופי הרצוי של הכשרה רצינית בשימוש בכלים שכאלה חייב להיות מצב, שבו מוכיח הלומד לעצמו
שהוא מסוגל לגלות בעצמו שמושים חדשים בכלי... רק אז הוא יכול לעמוד על טיבו וטבעו של כלי."

(גבעון, י.,1996 , איפיון הכלים הפתוחים. בתוך: מברך, ז. וחטיבה, נ.
(עורכות),המחשב בבית הספר, ירושלים, הוצאת שוקן, ע' 39-60 )

בבית הספר שבו אני מלמדת נעשה לפני חמש שנים נסיון לבצע שינוי בצורת הלימוד ומעבר לכיתות ממוחשבות ולפעילות מתוקשבת..
בפרויקט כל שכבת כיתות ח' (4 כיתות ) למדה בסביבה מתוקשבת את מרבית תחומי הלימוד , רוב הזמן. לכל תלמיד היתה עמדת מחשב אישית וזו סביבת הלימוד שלו. סביבת לימוד זו אפשרה גם עבודה מרחוק ( מהבית ), ניתן להיכנס היה מכל מחשב, בכל מקום, באמצעות האינטרנט למערכת הכוננים והתיקיות של בית הספר.דרך אתר בית הספר באמצאות הסיסמא .
בפרוייקט השתתפו כ90 תלמידים ו17 מורים. המטרה והחזון היה לאפשר לכל תלמידי חטיבת הביניים שנה אחת של לימוד בסביבה מתוקשבת ולכן במשך כ5 שנים כל שכבת ח למדה בדרך זו.
תחומי הלימוד שנלמדו מחשבים : היסטוריה, גיאוגרפיה, "סימנים" (מקצוע רב תחומי המשלב ספרות מקרא ומחשבת ישראל), מדעים (השתתפות בפרויקט אקולוגיקה מבית מט"ח), אנגלית (בחלק מהרמות ), ערבית ( הכיתה אחת) , מתמטיקה ( באופן חלקי משום שתכני הלימוד לא בתאימו להוראה מתוקשבת).
לפרוייקט לפי דעתי היו הצלחות אך הן חלקייות מאוד. אומנם כל תלמידי השכבה שיפרו באופן משמעותי את המיומנויות שלהם בעבודה במחשב. חומרי הלימוד והעזר האישיים, נשמרו בצורה מאורגנת ומאובטחת בתיקיות אישיות ונגישות הן בבית הספר והן בבית, או מכל מחשב אחר. המורים נדרשו לחדש את כל חומרי ההוראה ולהפוך אותם לרלוונטיים יותר, עם חשיבה מיוחדת על הערך המוסף שלהם כחומרי הוראה מתוקשבים, בפועל החידוש היה בעיקר הדפסת החומרים . תלמידים ענו על דפי עבודה במחשב במכום בכתב. חלק מהפעילויות החדשות שילב חיפוש באינטרנט הפניות למקורות שונים ברשת , לפעילויות ולסימולציות.אך לא היה שינוי בדרכי ההוראה בעיקבות המעבר לסביבת לימוד חדשה.

הורגש שינוי ביחס למרחב ולזמן של הלמידה. המרחב והזמן הפכו גמישים יותר ומתאימים יותר לצרכיהם ולנטיותיהם האישיות של כל חניך ושל כל מורה. תלמידים ומורים קיימו תקשורת גם מעבר לשעות הלימודים והמשיכו את שהותחל בכיתה ,בפורום ובדוא"ל, ודרך אתר בית הספר.
במעמדו של המורה חל שנוי מסויים, בהגדרת תפקידו הוא איננו יותר בעל הידע אלא המנחה והמתווך. בפועל לתלמידים היה קשה יותר לקבל את ההגדרה, ולפעול בגישה קונסרוקטיביסטית וגם לחלק גדול מהמורים היה קושי לשנות את דרכי ההוראה ולהתאימם לגישה זו.

בסופו של דבר הפרוייקט לא הצליח וחזרנו לשיטות המסורתיות. בית הספר סבל מבעיות תקציביות לא היתה לנו תמיכה תקציבית בתחום ההוראה המתוקשבת. דבר שפגע בתחזוקת הציוד בהדרכת המורים ובפיתוח הפדגוגיה המתוקשבת .